גם אני כמו כולם קראתי על 'ידידים' ואף העליתי לאתר לא פעם כתבות וידיעות מפרגנות אודותם.

אבל אינה דומה שמיעה לראיה.

אתמול כשנסעתי מהשפלה למרכז הארץ צפצף לי נהג מונית במשך שניות ארוכות. בתחילה התעלמתי, 'מן הסתם הוא מוחה על כך שנסעתי מהר ממנו, או שנכנסתי לנתיב שלו או מי יודע מה' חשבתי לעצמי. הרי נהגי מוניות בטוחים שהכביש שייך להם ולאמא שלהם.

בסוף נשברתי והגנבתי לעברו מבט. לאחר שהוא עשה את התנועה המפורסמת של פתיחת חלון – אותה תנועה סיבובית שילדינו לא מבננים מה היא קשורה ללחיצה על הכפתור החשמלי…- הוא דיווח לי על חוסר אוויר בגלגל.

לא נלחצתי, המשכתי לבני ברק וחניתי לעוד יום עמל. בלילה נזכרתי, אמרתי לעצמי, בוא ניכנס לתחנת דלק ונמלא אוויר. חבל לנסוע על צמיג ריק.

נסעתי ברחוב הירקון בואכה רחוב החשמונאים תוך שאני מתלבט האם להיכנס לתחנת 'דלק' הסמוכה או לתחנת 'פז' שאחריה, אבל היא קרובה יותר לכביש היציאה ב-2 מ"ר. תוך נמנום של שיח עצלני לאחר יום עבודה בחרתי ונכנסתי לתחנת דלק פז.

מיד הבנתי למה אינה ה' לידי להיכנס לשם. את פני קידם בצהלה זאב סגל, טכנאי קול חי ואיש ידידים. אמרתי לו שלום יפה והלכתי למלא אוויר.

תוך שניה צץ לידי המתנדב המסור יואלי זילברשלג, שנטל ממני את צינור האוויר, הלך לבדוק בשלט כמה אוויר יש למלא ברכב ועבר גלגל גלגל ומילא. שהוא סיים הוא מיוזמתו חזר לגלגל הראשן שהיה עילת הכניסה לתחנה ובדק את מצב האוויר.

'זה ירד מ-32 ל-31' מלמל בשקט ומיד הכריז 'פנצ'ר'. רגע אחרי ומתנדב נוסף – זליג גיברשטיין הגיע. זה לקח 2 דקות עד שהם נעלמו אבל בזמן הזה הרכב הורם באוויר, הגלגל הוסר, הבורג אותר, נשלף, נאטם, הצמיד שוב מולא באוויר, הוחזר לרכב, הברגעים במקום, הרכב יורד, והם נעלמים מהשטח.

'ידידים', אשריכם. ואשרינו שיש לנו 'ידידים' בתוכנו. תודה אב, תודה יואלי, תודה זליג.